הסוד שיהפוך אותך למגנט של שפע - מאמר שני בסדרה

ניתן לחלק את מעשה הצדקה לשני סוגים מרכזיים. שניהם ראויים, שניהם מעשים טובים שמיטיבים עם העולם, אך הם נובעים מתודעה שונה לחלוטין:

1. צדקה של פירוד (הצדקה ה"פחות טובה"): זו נתינה שנובעת מהמחשבה: "לי יש ולו אין". בגישה זו, אני רואה את עצמי כחזק, מוצלח וראוי, ואת חברי כמסכן וחלש. למרות שהכסף עובר מיד ליד והנזקק נעזר, המחשבה הזו מחזקת אצלי את ה"אני" הנפרד. היא מקבעת אצלי בתת-המודע את האמונה שיש "עוני" בעולם, שיש "חוסר", ושאני נמצא במלחמה מתמדת כדי לא להיות בצד של ה"אין". זו נתינה מתוך רחמים, אך רחמים שמנציחים את המרחק ביני לבין חברי.

2. צדקה של אחדות (הצדקה הראויה): זו נתינה שנובעת מהכרה בשפע המשותף. בגישה זו, אני לא נותן "משלי" למישהו "חסר", אלא אני פועל כצינור שמעביר שפע ממקום למקום בתוך אותו הגוף. אני נותן לו כי הוא ראוי בדיוק כמוני. אני לא רואה מולי עני, אלא אדם עשיר במהותו שכרגע חווה רגע של חסימה זמנית בזרימה, ואני זכיתי להיות השליח שמסיר את החסימה הזו.
התהליך הזה מזכיר את עקרון הסליחה ב'קורס בניסים', שם נכתב:

'בזמן שאתה סולח לו, אתה משלים עם שכלך. דרכו אתה סולח לעצמך'.

וכן:

הוא ההזדמנות שלך להעניק סליחה לעצמך. קבל אותה ממנו.

לפי 'הקורס בניסים', אנו נגאלים דרך ההזדמנות לסלוח לזולת; חברך משמש לך כתמונת ראי, וכשאתה בוחר לסלוח לו – אתה משחרר מעצמך את האשמה והכעס. באותו אופן ממש, כשאתה בוחר לראות את חברך כראוי וכעשיר, אתה משתחרר מתודעת המחסור שלך דרכו. בראיית השפע שלו, אתה בעצם מאשר את היותך ראוי ועשיר בעצמך.

התרגיל שבונה עושר: להפוך את המבט על החבר

כדי להתעשר באמת, אנחנו צריכים להכשיר את המוח שלנו לראות שפע גם במקום שבו העיניים הפיזיות רואות מחסור. לכולנו יש את החבר הזה שאנחנו רגילים לראות כ"נזקק", כמי שתמיד מסתבך כלכלית או כמי שזקוק לעזרתנו. המבט הזה שלנו עליו, עם כל הכוונות הטובות, הוא למעשה המחסום המשותף של שניכם.

במקום להמשיך ולאשר את העוני שלו במחשבתכם, בצעו את הפעולות הבאות:

• הכרה בערך: בפעם הבאה שאתם חושבים עליו או פוגשים אותו, אמרו לעצמכם בלב: "האדם הזה ראוי לכל השפע שבעולם בדיוק כמוני".

• ראיית העושר הנסתר: התעקשו לראות אותו כעשיר במהותו. אם אתם נותנים לו עזרה כלשהי, אל תראו זאת כ"הצלה" של אדם טובע, אלא כביטוי טכני קטן של השפע האינסופי שמגיע לו בזכות – ושכרגע עובר דרככם.

• האישור הפנימי: ברגע שאתם מצליחים לראות את החבר הזה כראוי וכעשיר באמת, אתם משחררים את תודעת המחסור שלכם. אתם משדרים לתת-המודע: "השפע קיים, הוא נגיש, והוא שייך לכולנו ללא יוצא מן הכלל".

כפי שראינו, "הוא ההזדמנות שלך להעניק סליחה לעצמך". כשאתה מפסיק לראות את חברך כעני, אתה מפסיק להאמין בעוני כגזירת גורל – אתה פותח את השער לעושר שלך.

המסקנה: אתה מתעשר דרכו

כשאתה רואה את חברך כראוי לשפע, אתה משחרר את תודעת המחסור והתחרות שלך, דרכו. במקום להיאבק על "מיליוני דולרים" מתוך תחושת תחרות ופחד מלאבד, אתה נכנס למקום תודעתי של שפע ובטחון.

הנוסחה פשוטה: ככל שתראה יותר שפע אצל אחרים, כך התודעה שלך תשתכנע שהשפע הוא המציאות היחידה. וברגע שהתודעה משוכנעת – המציאות החיצונית לא מאחרת לבוא.